"בתוך החיים לקיים עצמך"

כל כך הרבה שנים חיפשתי כלים לעולם הזה

ולעולמי בתוך העולם הזה, ממש מגיל צעיר,

הרבה שנים התיאטרון היה לי איזה שהו שער פנימה וכלי לפגוש חלקים בתוכי, לתת להם מקום, ובאמת מילדות התאפשר שם משהו שהיה שמור לבמה,

איזה מפגש עם התקרבות, אור ומקום, חלקים חזקים,

אבל זה היה מתוחם אך לשם, לבמה,

ובכל פעם ששבתי אל החיים הייתי פוגשת פער.

כשחקנית האפשרות לצאת מעצמי למחוזות אחרים דרך דמויות (כביכל) אחרות אפשרה לי קצת להניח למפגש עם עצמי ולמפגש עם עלילת חיי הפרטית עם התפאורה והדמויות האמיתיות שמלוות את חיי, פתאום מצאתי חופש והרבה 'מותר לך' שם על הבמה, מותר לך להיות.

אך בכל פעם כששבתי אל עצמי פגשתי את הסבך שהמתין פנימה ואת המורכבות והרבה דחייה מול כל הסבך והמורכבות ה ללכת פה בעולם היה לי לעיתים בלתי נסבל, כואב מדיי, מלא בבלבול ובטשטוש, מלא בדימיונות ואשליות בין אמת ללא אמת, 

הרגשת אי סדר תמידית בפנים וכמו אין מקום ברור לשוב אליו בתוכי, בעולמי, בעולם. הרבה שנים המשכתי...

​